כשהסקיני הפך לשרוואל

איך החלטתי להתאמן מידיי בוקר והצלחתי להתמיד בזה

הפוסט הזה מחכה בלב שלי כבר שנתיים +

קצת רקע:
במשך שנים ידעתי שצריך להתאמן על בסיס יומיומי,
כמו שצריך לאכול, לשתות מים ולישון.

ועדיין, מהידיעה ועד להחלטה עברו שנים
של און ואוף.

כשלמדתי להיות מורה ליוגה,
אמרו לנו שעדיף לתרגל כל יום 15 דקות
מאשר פעם בשבוע שעה.

ידעתי שרק אם מתחילים בקטן אפשר להתקדם
אבל עדיין רציתי הכול ומושלם.

אז ניסיתי לתרגל יוגה כל בוקר
ותמיד הצלחתי להתמיד לתקופה של 3-4 חודשים

ואז משהו היה קורה לי בחיים והייתי נשברת ומפסיקה...
או שהייתי נשברת בלי משהו שקרה לי בחיים :)

וידוי:
אני שונאת את הבוקר.

זה תמיד עזר לי לתת לעצמי תירוצים
בנושא אימון הבוקר. כי כשקמים על הפנים,
לא ממש רוצים להניע את הגוף ולהוסיף על הסבל הנפשי שבהתעוררות
עוד סבל פיזי. (ככה בדיוק "מוכרים" לעצמנו "למה לא").


ואז יום אחד, נתקלתי בדף נחיתה של עופר מלמד.
באמת שאני לא זוכרת מה הוא הציע שם,
אני רק זוכרת שהדף דיבר על העיקרון של "בייבי סטפס".

בייבי סטפס = להתחיל כל משימה בצעדים קטנים שאפשריים עבורך.

קראתי את הדף,
ושאלתי את עצמי "מה הצעד הקטן שיביא אותך להתאמן כל יום?"

ונזכרתי, שכבר כמה זמן אני רוצה להצליח לשתות 2 כוסות מים
על הבוקר, עוד לפני הקפה.

אז החלטתי שזה כל מה שאני אעשה: אתחיל בשתית מים מרובה לפני הקפה
ונראה מה יקרה.

ומה אתם חושבים קרה?

כעבור 10 ימים של מים לפני הקפה של הבוקר
עצרתי לפני הקפה ופתחתי מזרון.

כעבור כמה ימים של תרגילי בוקר מאומצים
הרגשתי ששוב אני עומדת להישבר.

כי התחלתי מאימון של שעה וזה טו-מאץ'.

ואז... נזכרתי שבספר ממנו לקחתי את אימון השעה,
יש גם אימון של 15 דקות!

התחלתי לעשות את האימון הזה
שממש לא לקח לי 15 דקות,
אבל הוא לקח לי 35 דקות ועם זה יכולתי להתמיד.

כל הזמן הזכרתי לעצמי ש -
זה בסדר שלא יצא לי מושלם
זה בסדר גמור אם כתוב לבצע 20 פעם ואני מצליחה רק 5
אני אעלה את דרגת הקושי אחריי מינימום שבועיים שקל לי. לא לפני.

כי יש לי נטיה -
לנסות לעשות את הכול בבת אחת הכי חזק והכי מהר
"לרדת" על עצמי אם משהו לא יצא לי מושלם בפעם הראשונה

אז כדי להימצא במרחב מוקיר ומחבק עבור עצמי
אלה היו התנאים שלי -

אני מתאמנת על הבוקר בתנאי שזה קצר.
(שהרי זה סבל פיזי ונפשי ולכן לפחות לקצר אותו)

אני מתאמנת על הבוקר כל יום
כי רק ככה מפתחים התמדה ונחישות.

אני מתאמנת כל בוקר מלבד ימי המחזור.
שהרי אלו ימים שבהם מותר לי לוותר לעצמי,
מותר לי להיות עדינה אתי. אלו לא ימים רגילים
וגם הכוחות שלי לא במקומם בימים האלו.

ו..זהו!
מאז עברו כבר יותר משנתיים.

אני מתרגלת תמיד-תמיד.
כולל בחופשות, כולל כשאין לי ציוד מיוחד.

אה! זה היה עוד תנאי:
שאביזרי התרגול יהיו חפצים שאפשר למצוא בכל בית.

רציתי לחלוק את זה איתכם כי -
תרגול הבוקר משמש לי לא רק לשמור על גוף חזק וגמיש.

הוא משמש לי גם בתור ארקה לביוב של כל המחשבות המגעילות
שאני, מה לעשות, קמה איתן כמעט כל בוקר.

שמתי לב שאני יכולה להתעורר עם -
כאבים בגוף
רחמים עצמיים
שינאה עצמית
מלאת תלונות לעצמי ולכל סובב

והאימון פשוט מנקה אותי.
מזכיר לי מי אני.
גורם לי לפרגן לעצמי כל יום!

זה דבר מדהים להגיד לעצמך כל יום -
"וואו, כל הכבוד שאת עושה את זה!"

זה מרחב מעצים.

מזמינה אתכם לקחת מפה השראה
וליצור אימון גופני קבוע.

לאנשים עסוקים ועייפים
אפשר לפצל ולעשות 5 דקות בבוקר
5 דקות בצהריים ו-5 דקות לפני השינה.

זה בכל מיקרה ישפר את תפקוד מערכת העיכול,
מערכת השלד והשרירים, הנשימה שלכם, השינה,
מצב הרוח והאנרגיה שלך לאורך כל היום.



נ.ב.
בסיס התרגול שאני משתמשת בו עד היום
הוא לפי הספר "קלנטיקס - להיראות צעירה ב-10 שנים" של קלן פינקני.

נ.נ.ב
אם גם אתם רוצים להתמיד וליצור הרגלים חיוביים
מזמינה אתכם להוריד את ההדרכה שיצרתי בלחיצה על הקישור:
להפוך בעצמך אמונה מגבילה לאמונה מקדמת

בה-צ-ל-חה!!!
סיון

אנשים שהתעניינו בפוסט הזה, אהבו גם את:
איך אני שומרת על הגוף שלי