פינה שאהבת לרבוץ בה ועכשיו היא ריקה
המקום שלך במיטה שהיה מופיע בו גוש של שיער אחריי כמה לילות ועכשיו הוא נקי
כריות שתמכו בך כשאתה יורד מהמיטה כדי להקל על המפרקים הזקנים שלך
החזרתי אותן עכשיו לארון ושמעתי שהן נפלו בחזרה לריצפה
רעשים ורחשים שיש לנו בבניין באופן טבעי
ועכשיו הם רמים...ואני כל פעם חושבת שאולי זה אתה
מיליון פעולות שהייתי עושה בלי לחשוב אפילו ועכשיו הן ריקות מתוכן
לפתוח לאט את דלת הכניסה כשאני חוזרת הביתה
כי אולי נרדמת מאחוריה
לזכור לסגור את דלת השירותים כדי שלא תתקע שם בפנים..
לוודא כל בוקר שלקחת את התרופות שלך
לנקות את המזרקים
לתת עירוי
לשאול איך שאני נכנסת הביתה בקול רם: "איב?..איפה אתה?"
איב? תות זהב? תותון חמודון... איפה אתה?
לשים לך מים טריים בקערה השקופה
לזכור את המפלס של המים כשיצאתי מהדירה
לזכור את תצורת האוכל היבש בקערה הלבנה
כדי שאחזור אראה כמה אכלת ממנה
המוני פעולות קטנות ושיחות קטנות ורגעים שכבר לא יהיו
לפחות לא איתך
לשתות את הקפה של הבוקר איתך
לשבת איתך על הברכיים כשאני לומדת את "מדע ההתעשרות" "שפת הגוף"
כל מה שאני לומדת זה תמיד היה איתך
לקחת אותך על הברכיים כשאני עצובה ולחבק ולנשק אותך עד נחמה
מנהגים מקסימים שהיו לך
אם הייתי מדברת לעצמי בקול עצבני, צועקת או בוכה
היית ניגש אליי ומתחיל ליילל..."מאו-מאו-מההההה...."
עד שהייתי קולטת ומפסיקה
אם לקוחה שלי הייתה מתרעמת בטלפון וכעוסת על עצמה
היית מתחיל ליילל והיא הייתה שומעת את זה בשיחה
הייתי מסבירה לה שיש לך סמן ליציאה מהקו ואז אתה מאיר ש -
"הי, יצאת מעצמך, בבקשה תחזרי"
רוב האנשים ששואלים אותי מה שלומך
מקשיבים לי טיפה ואז מייד מספרים לי כמה הארכת ימים
כמה היה לך טוב אתי, כמה זכינו שנינו להמון שנים ביחד
אתם יודעים משהו? זה לא מנחם.
ולא רק שזה לא מנחם, זה אפילו לא מעודד.
עדיף שתסתמו ותקשיבו ומקסימום תהנהנו.
המשפט היחדי שמותר לכם להגיד זה "אני מבין"
או "כן, זה נורא קשה לאבד מישהו שהיה כל כך קרוב אלייך"
(ליבי ואבא שלי יוצאי דופן כי זה בדיוק מה שאמרתם)
הפינות הריקות בבית מזכירות לי אותך
הריח שלך עדיין שמור לי בהארד דיסק של הזיכרונות
אבל זה לא מספיק
בנתיים אני הולכת יומיים ובוכה
נפטרת אתמול בלילה והשארתי אותך בבית ללילה,
רציתי איתך עוד קצת זמן
הבוקר שתיתי איתך קפה בפעם האחרונה
היית כבר מאוד קר וקצת קשה
אני יודעת שנים שעדיף לישון ולעכל על צד שמאל
אבל בגלל שהצד האהוב עליך לישון עליו היה ימין,
הייתי ישנה עליו גם..כדי לחבק אותך
וגם כדי שתצא מהצד של המיטה שבניתי עבורך מדרג בטוח ומוגן
אני זוכרת שהייתי מחבקת אותך בכפיות לפני השינה,
שמה את יד שמאל שלי על יד ימין הקדמית שלך,
ואז היית עושה את הפעולה הכי נוגעת ללב בעולם כולו:
מעביר את יד ימין שלך מעל יד שמאל שלי,
ככה שבעצם אתה היית מחבק אותי.
אני בוכה כבר יומיים וזה לא משנה מפתיע אותי כמה דמעות אפשר לבכות
ואל תגידו לי שהבכי מטהר, נראה אותכם עוברים כזה משבר
אתמול חיפשתי באתרים של קבורה לחיות
והיה רשום שם שפרידה מחיית מחמד יכולה להיות שקולה לפרידה מאהוב
אז תנו לי לדייק: אם גירושים דומים למוות של אדם אהוב מבחינת ההשפעה
גם מוות של חית מחמד שווה ערך למוות של אהוב.
להתראות איב סניור אחרי 20 שנה ו-7 חודשים
אכן בורכתי וזכיתי ללוות חתול מדהים.
תהי נשמתך צרורה בצרור נשמות של קדושים
תעשה חיים שם למעלה ותחזור אלי מהר
אני זוכרת שהבטחת לחזור
בצורה אחרת, בגוף אחר
והבטחת שתישאר איתי
שאני ארגיש אותך
בלילה הזה
חלמתי חלום:
כל החברים שלי באו לבקר את המשפחה שלי
והמשפחה גרה בהיכל קסום, עם עמודי שיש כבירים וורודים
משהו סטייל יוון העתיקה
מבחינה רגשית זה היה כמו איחוד של כל אהובי ומלווי
מקווה איב סניור שתבוא לבקר אותי בחלום ובכלל
שתבוא הרבה כי אתה חסר וכואב לי כל כך
נשיקות אהוב יקר שמרת עליי יופי יופי
לימדת אותי:
חמלה
סבלנות
סובלנות
אורך נשימה
דיוק
אם פעם הייתי אומרת לאנשים ש"אני מאחלת לכל אחד חתול כמו איב"
היום אני יכולה בהחלט להגיד "אני מאחלת לך לזכות להיות ליד נשמה כמו איב"
כי הגוף זה באמת לא משנה, אם חתול או כלב, אדם או חיה
יש משהו טהור מיוחד בנשמה שלך, תמיד ידעתי את זה
היו אנשים שהיו באים אלינו בשביל לראות אותך
היתה לי חברה שהיתה באה אלינו כדי שתנשק אותה - "תסמן" אותה
ואז רצה לשטוף ידיים ופנים וחוזרת אלייך "איב, איב, תסמן אותי שוב.. תנשק אותי"
היית עושה דברים כל כך נחמדים ומתחשבים
בשיעור יוגה, למשל.. היית מזהה מי הכי סובל וממה
ואז בהרפיה (סיום השיעור כשכולם שוכבים על הגב בשקט וחושך)
היית עובר אחד-אחד, אחת-אחת ומבלה עם כל אחד את הזמן שהוא היה צריך
ואחרי שהייתי מעירה את כולם, כל אחד היה אומר -
"איזה חמוד איב!... הוא היה אתי המון בהרפיה!.."
"איזה קטע! כי הוא היה אתי בכלל, אז איך הוא היה גם איתך?"
(זה מזכיר לי את סבתא שלי שכולנו, כל הנכדים,
חשבנו שהיא הכי אוהבת בעולם, את...כל אחד מאיתנו..)
ככה איב היה עובר ומטפל
בין אם בקליניקה ובין אם בסטודיו
וכולם קיבלו את מה שהם היו צריכים באותו יום:
כאבי מחזור נרגעו, כאבי בטן ומעי רגיז,
אנשים שהגיעו עם מיגרנה הוא היה מתיישב ליד הכתף
עובר ומלטף...
הייתה תקופה שהיית מעיר אותי עם כף יד רכה ומתוקה על עצם החזה,
מסתכל לי בעיניים ואומר (בשתיקה. אף פעם לא היית דברן)
אבל הטקסט שאפשר היה לדמיין -
"מצטער להפריע לך יקירתי, הבוקר הגיע. אמנם בוקר זה שואה
אבל אני כאן ואת בטוחה"
וככה עולם וצפים עוד ועוד זכרונות מתוקים מפעם
ועכשיו מרירים
היד מתעייפת לי
העיניים שורפות לי
אני מתגעגעת כל כך
ומקווה לנחמה.
תודה רבה שהיית אתי
מבט מלא חמלה: קוסם של אהבה
