לפתח את ההרגל לא להשתמש בלב..

לפתח את ההרגל לא להשתמש בלב...

או

כשפחד מתחפש לאינטואיציה...

מי שמכיר אותי ועוקב אחרי בהתנהלות העסקית
אני תמיד מסבירה לאנשים לבדוק דברים שהבטן והלב רוצים
בעזרת הראש שלהם, בשביל לוודא שתשוקת הלב
תהיה מדוייקת גם בתור פעולה במציאות
ולא רק בתור תשוקה...

כשמישהו אומר לי: "יש לי תחושה ממש טובה לגבי הקורס הזה שבא לי ליצור!"
אני אומרת "לך תעשה סקר שוק. לך תבדוק בגוגל.
האם אנשים באמת מחפשים את זה
או שפשוט בא לך לתת את זה.."

העולם של הלקוחות שלי וכמובן גם שלי :)
מושפע ומוכתב על ידי הרגשות שלהם
ומכיוון שכולנו יודעים שהעסק הוא השתקפות של בעל העסק

הרבה אנשים "נופלים" במקום הזה של לתת לרגשות לנהל להם את העסק.
קמים בבוקר עם מצבי רוח ונותנים למצב הרוח להלחליט איך ייראה היום שלהם

נותנים למצב הרוח להחליט האם הם יכתבו ניוזלטר היום
או יעלו עוד פוסט לפייסבוק ותמיד אני מסבירה שאסור שהעסק יתנהל
מגחמות פתאומיות, תחושות בטן ורצונות של הלב. או רגשות.

למה? כי רגשות זה דבר משתנה תדיר ומושפע מכל כך הרבה גורמים שונים..
הרגש מושפע מחוויות העבר, מתת המודע, ממישהו שמזכיר לנו משהו,
ממשהו שאימא אמרה לנו פעם... אין לזה סוף.

לכן בהתנהלות העסקית אני מעודדת שאחרי שהלב אישר לך משהו,
יש לעלות למרכז הראש ולבדוק את הענין מבחינה עסקית.

בדיקה מבחינה עסקית היא פרקטית ומשתמשת בכלים מדידים.
המטרה: לבדוק כדאיות ואח"כ לבדוק תשואה אופציונלית.

אז למה אני כותבת פה לפתח את ההרגל לא להשתמש בלב?
כי עכשיו אנחנו מדברים על העסק שלנו.
ועסק צריך להיות בר קיימא כדי להצדיק את עצמו.

אני זוכרת ששמעתי את המשפט
"שהעסק ישרת אותך ולא להיפך.."

וחשבתי כמה זה נכון!

זה היה בשנת 2012 - עת הייתי "עבד" בעסק שלי..
עבדתי שעות מטורפות כדי ללמוד שיווק בעצמי...

אז למה אני ממליצה עכשיו לא להשתמש בלב ולמה אני מתכוונת..

לפני כן בואו נראה מה הראש יודע לעשות
הראש יודע להשוות בין דברים.
הראש יודע לנתח דברים.
הראש יודע להחליט לפי עובדות ומספרים.
הראש זוכר מה היה פעם. מה קרה בעבר.

ובואו נראה מה הראש לא יודע לעשות
להחליט על סמך תחושת בטן או אינטואיציה
הראש לא יודע להרגיש
הראש לא יודע להחליט במצב של אי-וודאות..

אז מה הבעיה..
למה לא להשתמש בלב כשמדובר בעסק שלנו?

כי הלב.. עם כל הכבוד לו.. ויש כבוד!

לעתים כשאנחנו מקשיבים ללב...
אנחנו קוראים לזה "אינטואיציה".

אז מה הבעיה בהקשבה לאינטואיציה?

שכשיש לנו פחדים, הם "מתחפשים" לאינטואיציה!

ואז "תשובת הלב" היא למעשה "קולו של הפחד"..

לרוב זה קורה כשאני שואלת את הלקוחות שלי שאלה
והם מתחילים להסתבך בהסברים ארוכים...

ואז בסיום היא שואלת "את מבינה למה אני מתכוונת?"

ואני עונה

"האם הפחדים מדברים מתוכך או שזה דבר שאת יכולה להסביר בצורה יותר פשוטה?"

כי כשפחד עולה...

קולו נשמע חזק ורם..
הרבה יותר מאשר קולה של האמת הפשוטה..

למה? ככה...

ככה זה...

כמובן שאם האמת היא ש "אני מפחדת"..

עדיין יש פה עשייה לגלות
ממה אני מפחדת
מה יכול לקרות אם הנושא מכל - יקרה
ועוד..

אבל לפחות יודעים את האמת: שזה פחד.

ופחד - ידוע ב"מסתירן" גדול.. הוא מסתיר לנו את מה שאנחנו רוצים..

פחד וספק - הם בעצם 2 החבר'ה המסריחים האלה,
כמו שמשון ויובב...

וסביר להניח שהם יגיעו אם חשבת על משהו שבאמת "עושה לך את זה"..

כלומר

ככל שהמטרה יותר מפחידה ומרגשת אותך,
ככה יש סיכוי שיותר שמשונים ויובבים יגיעו..

כמו שהמורה שלי ללימודי ימימה היתה אומרת לנו:

"פחד וספק הולכים איתך תמיד. אבל כשאת הולכת לפגישה ממש חשובה?
אין מצב שהם לא באים איתך!.."

ולכן להשתמש בלב שלנו בלבד כדי לקבל החלטות בעסק
זה כמו לנסות לדפוק מסמר בקיר עם פלסטר. זה פשוט לא הכלי הנכון...

הראש, לעומת הלב, הבטן, האינטואיציה והפחדים,
יש לו "מערכת הפעלה" הרבה יותר הגיונית..

הלב נסגר ונפתח ולפעמים זה קורה ממש מהר.
הרגשות מתחלפים בתוכנו וזה קורה בקצבים משתנים...

כשהלב סגור, כלום לא נכנס והכול מרגיש רע ודפוק.
כשהלב פתוח, הכול אפשרי ונראה הגיוני ואופטימי...

אז איך נדע שעכשיו הלב | פחד | ספק שולט?
כשיש רעש של מחשבות סותרות
כשיש "לופ" במחשבה. אותה מחשבה שחוזרת וחוזרת..
כשלא מוצאים פיתרון..
פיתרון זו תוצאה של ראש, לא של לב..
כשהלב סגור או מפחד, הוא לא יודע להגיע למטרה...

כשאנחנו במרכז הלב, איך לעלות למרכז הראש?
לשאול את עצמי "מה הנושא? האם אני בתחום הרגשי או העסקי?"
אם זה רגש, כל החפירות לא יעזרו..
אם זה רגש, צריך לתת לו לעבור דרכי..
צריך להסכים להרגיש..
ואז לטפל ברגש ובמה שעולה...

איך עוד עוברים מהלב  לראש?
עושים שינוי מיידי במצב.
יוצאים להליכה, הולכים להתקלח, מחליפים בגד,
שותים כוס מים, משנים משהו במיקום שלנו, בגוף שלנו, במצב הפיזי שלנו.

איך מתחברים לראש?
קודם כל עצם זה שהבחנתי שזה הפחד ולא הלב או האינטואיציה,
זה כבר חילוץ. כי הבחנתי.

בשעת סערה, בתוך פחד, לא פותרים שום דבר.
לא לוקחים החלטות. לא מגיבים.
המילה "תגובה" באה מהמילה "גב".
ולכן להגיב, זאת אומרת "לתת את הגב" למישהו.
אז חבל. עדיף לחכות עד שהסערה תרגע..

חשוב לדעת שאין אפשרות לקבל תשובה מלב סגור או פוחד..
לב סגור לא נמצא בנתינה. לא לעצמנו ובטח שלא לאחרים.

אחד האתגרים הוא להמשיך להיות טובה לעצמי גם כשהלב סגור...

לסיכום: בעינייני הלב להשתמש במרכז הלב.
בעינייני העסק להיות במרכז הראש.


לשאול את עצמי בשעת קושי:
"האם הפחדים מדברים מתוכך או שזה דבר שאת יכולה להסביר בצורה יותר פשוטה?"

ואם אין לי הסבר פשוט יותר, אז לומר לעצמי תודה ששמתי לב.
עצם זה ששמתי לב שאני בפחד, והפחדים מסתירים לי, זו כבר תובנה חשובה..

ולהסכים להיות בלב סגור זו הסכמה שגורמת לפתיחת הלב
מעצם זה שאני מקבלת את מה שקורה לי עכשיו ומשלימה עם המציאות.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים...

תודה

סיון

הפוסט מורכב מידע שצברתי בין השאר מלימודי חשיבה הכרתית של ימימה אביטל זצ"ל
ומהידע של אוריאל ויינברגר מייסד בי"ס לזוגיות בהשראה יהודית "הגפן"
תודה רבה שזכיתי להיפגש עם ידע משנה חיים ומחלץ ממצבים מאתגרים.

אנשים שהתעניינו בפוסט הזה אהבו גם את זה:
בעסקים כמו באהבה, האם כבר החלטת שאת מתאבדת על העסק שלך