הרבה זמן חשבתי על זה.
איך שזה שעצם פעולת החיפוש באתרים,
השיטוט אחר פרופיל שימצא חן בעיני
גורמת לי לרגשות כל כך שליליים כמו בושה, אכזבה, תסכול...
שהתמצית שלהם היא תחושת השפלה כללית?
ניסיתי לחשוב על זה מבחינה לוגית:
הרי אין כל קשר בין הדימוי העצמי שלי לפעולת החיפוש באתר.
אז למה זה משפיל אותי?
למה אני יוצאת מזה עצובה?
דיברתי עם חברות וחברים שלי וראיתי שגם בצד "השני", כלומר
גם לידידים הגברים שלי, זו לא פעילות מועדפת ונעימה...
יום אחד, בזמן הליכת הערב, זמן מצוין להארות ותובנות,
נפלה ההבנה הזאת:
זה משפיל כי זה מאלץ אותנו לשחק את המשחק בלי הפרס.
למה הכוונה?
אם התפקיד המסורתי של הגבר זה להיות צייד, כלומר לחזר ולנסות ולהשתדל,
אתר הכרויות דורש ממנו לעשות את זה עם נשים שהוא עדיין לא פגש...
ופה בדיוק הקאטצ'.
גבר אוהב לצוד טרף שהוא בחר.. טרף משובח..
הוא לא אוהב לרוץ אחריי שועלה שעדיין לא פגש..
ולכן כל התקשורת באתרי הכרויות משובשת במהמורות
במהלכן המוח העתיק של הגבר שואל אותו כל רגע:
"זה שווה את זה?" "למה אנחנו עושים את זה?"
"הנה! עוד שועלה מעניינת.." "מעניין איך היא תיהיה במציאות.."
* המוח העתיק של הגבר שואל רק 2 שאלות:
1. בא לי עליה או לא
2. מה הסיכוי שהיא תגיד לנו "כן"
במילים אחרות: אתרי ההכרויות הרסו את החיווט הגברי.
המנגנון הגברי אומר: לא אזוז אם אין פה סיכוי ממשי לתפוס.
האתרים שיבשו את המנגנון כי אחרי שהגעת לפגישה,
לא תמיד הטרף שווה את ההשקעה..
מהצד הנשי זה נראה ככה:
תפקידנו המסורתי הוא להתמסר. אבל לא לכל אחד.
אלא רק אחרי שאותו אחד עבר סינונים רבים.
למעשה זה מנגנון הפוך מהמנגנון הגברי.
המנגנון הגברי אומר "להתפרץ. לצאת לדרך ולהפיץ לכל עבר את מי שאני"
המנגנון הנשי אומר לך: "להיזהר! להישמר!" "לא כל אחד זכאי להכיר אותך!"
ולכן מהצד הנשי, אנחנו מצופות להתמסר ולשתף פעולה,
לנהל שיחות בהקלדה ולחסום תשובות ששמות אותנו באור פחות מחמיא,
כדי שבסיומו של תהליך הגישוש הזה, נגיע לדייט עם גבר שאנחנו לא מכירות
(אימא'לה! זה כשלעצמו פעילות מבעיתה וגם לא בטיחותית)
ובפגישה עצמה, נצטרך להתמסר באיזו מידה לתהליך, כלומר לנהל שיחה
עם מישהו שאנחנו לא מכירות...
כך אתרי ההכרויות משפילים את 2 הצדדים בתהליך,
לא מתוך כוונה לעשות את זה, אלא מתוך חוסר יכולת לבנות ממשק שיענה לדרישות של 2 הצדדים...
יש המון כסף בתחום הזה, של מציאת זוגיות,
כי הפעילות הזו כל כך לא פופולרית בחברה שמקדשת את העצמי והאינדבידואל..
ואני בטוחה שבעודי כותבת את השורות האלה ממש,
ממציאים רבים עומלים על יצירת פרמטרים שיקטינו את הפער
בין האדם במציאות לבין התיאור שלו את עצמו באתר..
אבל מכיוון שפסיכולוגים מוטפלים מכל הסוגים כבר מזמן הבחינו
שיש פער בין איך שאדם תופס את עצמו לבין איך שהוא נפתס מבחוץ,
כנראה שיעברו עוד כמה שנים עד שימצאו פיתרונות מתקדמים להעברת האנרגיה
המדוייקת של אדם מסויים תוך כדי שקלול הפער של התפיסה שלו את עצמו.
אז מה נעשה בנתיים?
יש אתרים שנותנים שאלונים ארוכים
ויש שמאפשרים צ'אט בווידאו
אבל אנחנו נשארים עם השאלה החשובה
איך עושים את זה ועם הרגשה טובה?
איך להתמודד רגשית עם אתרי הכרויות ולצאת גדולה - בטור הבא.
ליחצו על הקישור ותגיעו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה