לפתח את ההרגל לא להשתמש בראש

מי שמכיר אותי ועוקב אחרי בהתנהלות העסקית
אני תמיד מסבירה לאנשים איך להשתמש בראש שלהם
בשביל לבדוק דברים שהבטן והלב רוצים.

כשמישהו אומר לי: "יש לי תחושה ממש טובה לגבי הסדנה הזו!"
אני אומרת "לך תעשה סקר שוק. לך תבדוק בגוגל.
האם האנשים באמת מחפשים את זה
או שפשוט בא לך לתת את זה.."

העולם של הלקוחות שלי מושפע ומוכתב על ידי הרגשות שלהם
ומכיוון שכולנו יודעים שהעסק הוא השתקפות של בעל העסק

הרבה אנשים "נופלים" במקום הזה של לתת לרגשות לנהל להם את העסק.
קמים בבוקר עם מצבי רוח ונותנים למצב הרוח להלחליט איך ייראה היום שלהם

נותנים למצב הרוח להחליט האם הם יכתבו ניוזלטר היום
או יעלו עוד פוסט לפייסבוק ותמיד אני מסבירה שאסור שהעסק יתנהל
מגחמות פתאומיות, תחושות בטן ורצונות של הלב. או רגשות.

למה? כי רגשות זה דבר משתנה תדיר ומושפע מכל כך הרבה גורמים שונים..
הרגש מושפע מחוויות העבר, מתת המודע, ממישהו שמזכיר לנו משהו,
ממשהו שאימא אמרה לנו פעם... אין לזה סוף.

לכן בהתנהלות העסקית אני מעודדת שאחרי שהלב אישר לך משהו,
כשאתה בתשוקת הלב, לעלות למרכז הראש ולבדוק את הענין מבחינה עסקית.

בדיקה מבחינה עסקית היא פרקטית ומשתמשת בכלים מדידים.
המטרה: לבדוק כדאיות ואח"כ לבדוק תשואה אופציונלית.

אז למה אני כותבת פה לפתח את ההרגל לא להשתמש בראש?
כי עד עכשיו דברנו על העסק שלנו.
מעכשיו נדבר על הלב ועל מערכות יחסים.

לפני כן בואו נראה מה הראש יודע לעשות
הראש יודע להשוות בין דברים.
הראש יודע לנתח דברים.
הראש יודע להחליט לפי עובדות ומספרים.
הראש זוכר מה היה פעם. מה קרה בעבר.

ובואו נראה מה הראש לא יודע לעשות
להחליט על סמך תחושת בטן או אינטואיציה
הראש לא יודע להרגיש
הראש לא יודע להחליט במצב של אי-וודאות

ולכן להשתמש בראש שלנו כדי לקבל החלטות במערכות יחסים
זה כמו לנסות לדפוק מסמר בקיר עם פלסטר. זה פשוט לא הכלי הנכון...

הלב לעומת הראש, הרבה יותר פשוט.
יש לו 2 מצבים: לב סגור ולב פתוח.

הלב נסגר ונפתח ולפעמים זה קורה ממש מהר.
אבל אלו 2 המצבים שלו. אין לו "פרווה".

וכשהלב סגור, כלום לא נכנס והכול מרגיש רע ודפוק.
כשהלב פתוח, הכול אפשרי ונראה הגיוני ואופטימי...

איך נדע שעכשיו הראש שולט?
כשיש רעש של מחשבות סותרות
כשיש "לופ" במחשבה. אותה מחשבה שחוזרת וחוזרת.
כשמחפשים פיתרון. פיתרון זו תוצאה של ראש, לא של לב.
כשהלב פתוח, הוא יודע להיות בהמתנה..

כשאנחנו במרכז הראש, איך לרדת למרכז הלב?
לשאול את עצמי "מה הנושא? האם אני בתחום העסקי או הרגשי?"
אם זה רגש, כל החפירות לא יעזרו.
אם זה רגש, צריך לתת לו לעבור דרכי..
צריך לתת לו לזמן.
צריך להתחבר ללב.

איך עוד עוברים מהראש ללב?
עושים שינוי מיידי במצב.
יוצאים להליכה, הולכים להתקלח, מחליפים בגד,
שותים כוס מים, משנים משהו במיקום שלנו, בגוף שלנו, במצב הפיזי שלנו.

איך מתחברים ללב ופותחים אותו?
קודם כל עצם זה שהבחנתי שהלב שלי סגור עכשיו,
זה כבר חילוץ. כי הבחנתי.

בשעת סערה, לא פותרים שום דבר. לא לוקחים החלטות. לא מגיבים.
המילה "תגובה" באה מהמילה "גב".
ולכן להגיב, זאת אומרת "לתת את הגב" למישהו.
אז חבל. עדיף לחכות עד שהסערה תרגע..

חשוב לדעת שאין אפשרות לקבל תשובה מלב סגור.
לב סגור לא נמצא בנתינה. לא לעצמנו ובטח שלא לאחרים.

אחד האתגרים הוא להמשיך להיות טובה גם כשהלב סגור..

לסיכום: בעינייני העסק להיות במרכז הראש.
בעינייני הלב להשתמש במרכז הלב.
ללב יש רק 2 מצבים. סגור ופתוח.

לשאול את עצמי בשעת קושי: האם הלב שלך פתוח עכשיו?
ואם הוא לא, אז לומר לעצמי תודה ששמתי לב.
עצם זה ששמתי לב שהלב שלי סגור, כבר עוזר לו להיפתח.

ולהסכים להיות בלב סגור זו הסכמה שגורמת לפתיחת הלב
מעצם זה שאני מקבלת את מה שקורה לי עכשיו ומשלימה עם המציאות.

אשמח לשמוע מה אתם חושבים...

תודה

סיון

הפוסט מורכב מידע שצברתי בין השאר מלימודי חשיבה הכרתית של ימימה אביטל זצ"ל
ומהידע של אוריאל ויינברגר מייסד בי"ס לזוגיות בהשראה יהודית "הגפן"
תודה רבה שזכיתי להיפגש עם ידע משנה חיים ומחלץ ממצבים מאתגרים.

אנשים שהתעניינו בפוסט הזה אהבו גם את זה:
למה אתרי הכרויות משפילים נשים וגברים באותה המידה