מי שמכיר אותי, אני עוסקת בתחום של בריאת מציאות
באופן מודע מ-2006 עת
נחשפתי לסרט "הסוד" והוא שינה את עולמי...
אם כי השבוע נזכרתי ש -
בריאת מציאות היתה עיסוק יומיומי עבורי
כשהייתי ילדה..
התייחסתי לעולם כאל קטלוג פתוח
ולא היה דבר שרציתי למשוך לחיי ולא הגיע...
אני זוכרת פעם אחת
בת הדודה האהובה שלי
רצתה לבוא אלינו לביקור
אני הייתי בת 10-12 כזה..
הם גרו ברעננה...
לדודה שלי - אימא שלה
היה כאב ראש נוראי
ולמרות זאת הבת שלה,
בת הדודה שלי,
הצליחה לשכנע את אימא שלה
לנהוג כל הדרך לערבה..
למי שלא מכיר - מדובר בכ-4 שעות נסיעה
כשהכבישים פעם לא היו מה שהם היום...
זו הפעם הראשונה שאני מספרת את זה
זה אחד מסיפורי המיתוסים המפורסמים במשפחה שלנו
"איך קרן הצליחה להביא את אימא שלה לחופש אצלנו"
וזה תמיד מוזכר כשמדברים על קרן הקטנה,
שהייתה עקשנית גדולה...
מה שלא יודעים, זה שאני עזרתי לה.
משכתי מהצד השני של המדינה...
יש עוד הרבה סיפורים כאלו
והרבה יותר "מפחידים" בדיוק שלהם...
קריאת מחשבות..
לדעת על מה ההחברים שלי בפנימיה חלמו בלילה..
בתור ילדה קטנה הייתי בוראת מציאות נפלאה..
אבל בתור מתבגרת - עודף המידע הפחיד אותי.
לא היה לי עם מי להתייעץ, או לשתף בזה..
מה גם שעד היום חלק מהאנשים מפחדים מהמילה "מכשפה"..
אז סגרתי את זה.
סגרתי את צינור המידע בגיל 16.
איך עשיתי את זה?
פשוט ישבתי עם עצמי במקום שהרגיש לי
שבו אני "מתחברת" ומקבלת ידע
(לא כ"כ היו לי מילים לכל מה שאני מספרת עכשיו
לא היתה מודעות לנושאים רוחניים ואני עדיין לא
נהייתי מטפלת ברפואה משלימה 13 שנה..
אבל אני מקדימה את המאוחר...)
אז פשוט ישבתי וביקשתי שזה ייפסק.
והודיתי על שבקשתי נתקבלה
(פה נקטתי עיקרון ידוע - שידוע לי כיום -
שאומר להודות על הטוב עוד לפני שהוא קרה
כדי שהוא יקרה וגם כי הכרת תודה היא יצירת מציאות
אבל שוב אני מקדימה את המאוחר...)
ואז בקשתי התמלאה.
והיה לי סוג של "שקט תעשייתי" לשנה-שנתיים...
אם כי כשאני חושבת על זה,
חיי בצבא (בדיוק התקופה שלא קיבלתי מידע)
היו חיי מרורים.
למעשה, התנתקתי מעצמי.
התנתקתי מעצמי הגבוהה...
אבל אז לא ידעתי את זה..
עברו מספר שנים
נרשמתי ללימודי טארוט אצל מורה.
"נפתחה" לי כל הצ'אקרה של המידע
והתחלתי לקרוא לאנשים בקלפים
רק להתאמן ככה..
הייתי סטונדטית לאמנות
ולא היתה לי שום מחשבה לעשות כסף
מקריאה בקלפים כדי לעזור לאנשים...
בכלל לא היה לי הראש שיש לי היום מבחינת כסף
(עכשיו שאני חושבת זה רעיון לפוסט נפרד..)
וגם לא היה לי הראש שנהיה לי כשלמדתי לטפל אנשים
כל מיני שיטות ברפואה משלימה..
אבל שוב אני מקדימה את המאוחר..
אז מה שקרה, זה שבעודי מתאמנת על קריאה בקלפים
לזוג חברים, הקלפים גילו לי שהם נפרדים.. בקרוב...
ועודף המידע הזה שוב עשה בי שמות
כי נחמץ לי הלב..
להיות השליחה של כזו בשורה...
ושוב, ביקשתי מכוחות עליונים "לסגור לי את הבאסטה של המידע"
הבאסטה נסגרה, אבל במקביל
חבר שלי הציע שנלך לקורס רייקי..
אז הלכנו לסופשבוע של דתיים
זה אומר לימודים ביום חמישי בערב, שישי בוקר ומוצ"ש..
ולמדתי ביחד רייקי 1+2
אני זוכרת שממש לא התחברתי למורה
וכולם נראו לי הזויים
רובם היו רובן - ודתיות...
הקיצר: לא התחברתי לשיטה.
* לא התעסקתי בזה.
והפעם הבאה שנפתחה לי התודעה
לא הייתה קשורה לתרגולים בשום שיטה..
השנים עברו וכשנחשפתי ל"סוד" לראשונה,
נזכרתי שבתור ילדה הייתי קוסמת של אור לבן.
תפסתי את עצמי כיוצרת ובוראת
ומבחינתי "זימנתי" (אם כי לא קראתי לזה ככה)
את כל מה שרציתי...
החיים שלי אז היו מורכבים ממשאלות ובקשות.
אני פיסלתי בחומר של החיים שלי כמו בחימר רך...
השבוע, הלכתי לתרגל יוגה עם חברים על הגג
ונזכרתי עד כמה הייתי כזו
ומה שעוד קרה לי השבוע,
זה שנפלה לי תובנה מדהימה:
אנחנו בוראים את עולמנו.
אני יודעת שאתם יודעים את זה אם אתם כאן עכשיו.
אני יודעת שזה מרגיש כמו "החדשות הכי ישנות"...
אבל זה הולך ומתבהר לי, שבסופו של יום,
אחרי תהליך היצירה והחלימה
אלו פעולות אקטיביות שאנחנו עושים.
ואתן דוגמה.
לדוגמה:
כשאנחנו הולכים לחברים,
אנחנו יכולים לבחור לעשות
את הכול אותו דבר.
אם נוהגים לאכול ביחד אצלם - אז זה מה שעושים.
ומה אנחנו שוכחים?
שאפשר תמיד אחרת!
אפשר פעם אחת ללכת לאכול ולהציע שנעשה את זה בפארק.
לדוגמה: אם אנחנו תמיד נפגשים ורואים סרט בבית
אפשר ללכת לקולנוע או לסוע מחוץ לעיר ולראות 4D
העניין הוא שהשבוע הבנתי עד כמה אני יוצרת...!
ועד כמה זה בא לי בקלות ובפשטות...
אחותי הביאה לי תכשיט קבלי.
היא אמרה לי ש -
"זה לא סתם, הדבר הזה.
עכשיו יש לך שרביט קסמים ביד
ואת מושכת אלייך את מה שאת רוצה וצריכה לקבל"
וזה מה שקורה.
אז כן. יש לי כלי עזר.
אבל אל תגידי עכשיו לעצמך
"לו רק היה לי תכשיט קבלי.."
ראשית,
כי זה לא נכון.
את יכולה לעשות את כל מה שאני עושה בכוח המחשבה לבדו..
ושנית, כי אם את כבר באמת חושבת ככה,
שאת רוצה תכשיט כזה...
אז פשוט תחשבי
"אני אסירת תודה ומאושרת על התכשיט הקבלי הנפלא שיש לי"
אני יוצרת ובוראת
אני בוראת את אשר אני הווה
אני עשירה, נדיבה ואוהבת
אז הבנתי שבריאת מציאות זה דבר מאוד אקטיבי.
תמיד ידעתי את זה, אבל....
כל מיני סיבות...
היה לי נוח לרחם על עצמי
קיוויתי ש"הצד השני" יעשה את עולמי
יותר יפה
יותר נעים
יותר מיוחד...
כל היותר הזה - ועוד, יכול לקרות רק בתנאי אחד:
ש
את המשדרת
את השמש
את בוראת
את יוצרת
תמשיכי ליצור ולהודות על כל מה שאת רוצה מושכת והווה
תודה רבה
אבני הדרך להצלחה שלך נמצאות כאן - מתנה :)
------------------------------------------
* כעבור שנים הבנתי למה למדתי רייקי אז בגיל 19:
כדי שדקל שגיא, מאסטר רייקי, תוכל לאתחל לי בקלות מחדש
את התוכנה ואני אוכל לטפל באיב סניור זצ"ל
החתול המואר שגידלתי עד גיל 20 שנה ו-7 חודשים..
לדוגמה: להשאיר אותו הביתה וללכת לחברים
למרות שהוא סנילי וזה עלול להיות מפחיד להשאיר אותו בבית
אבל עם רייקי 2 הייתי "מרדימה" אותו ל-3-5 שעות...
____________________________________
עדכון מ-7.6.15:
מספר שבועות לאחר כתיבת הפוסט הזה נתקלתי ב"אין מיקרה"
בקובץ פרקטי לעילא ליצירת המציאות הרצויה מאת שולמית לב ארי.
רכשתי את הקובץ הזה והוא מביא ניסים לחיי מידיי יום.
הנה פה נמצא ראיון מאלף עם שולמית (בחינם וללא הרשמה)
ומתחתיו הקישור לקובץ שעוזר לי יום יום שעה שעה לשמור על תדר גבוה:
ללחוץ פה לתרגול פרקטי ליצירת המציאות הרצויה עם שולמית לב ארי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה